ס ק יר ה "ועיניך רואות וכלות" מאת: נירית אליוביץ ינאי הוצאה לאור 2026 "...הלוואי שיכולתי להחזיר את הגלגל לאחור, אם רק היה לי אז את השכל שיש לי היום" ספר שמשך אותי לקריאה מהרגע הראשון. זהו רומן תקופתי ארץ ישראלי. נושא שמעניין אותי מאד. הגיבורה פאניה מעניינת ומסקרנת לאור כל מה שהיא עוברת. ההחלטות הגורליות, הכאב, העצב, יחד עם השקרים וההסתרות שהיא נושאת עמה, זוהי צלילה לעבר הרחוק. הארצישראלי, וגם מבט לגולה של פעם לבלארוס, שהייתה חלק מרוסיה הלבנה הגדולה. זהו סיפורה של פאניה אישה צעירה שמגיעה מעיירה יהודית בבלארוס. אז חלק מרוסיה של הצאר. חייה שם במשפחה ברוכת ילדים ולמודת סבל וצער. שני אחים נפטרו והאם השקועה בצערה על בניה, לא הקדישה זמן לתינוקת שנולדה זה עתה. אחותה חיה בת ה-8 הפכה למעין אם וטיפלה בה. קשר מיוחד נרקם בינה לבין ישראל, אח נוסף המבוגר מעט ממנה הוא ישראל. הוא ציוני ורוצה לעלות ארצה. פאניה רוצה ללמוד בגימנסיה ולנגן בפסנתר. בסתר היא מאוהבת ביוסף הנאה והעשיר חברו של אחיה. החיים קשים בעיירה וסכנה מרחפת גם על היהודים. ישראל מצליח לברוח ולהגיע לארץ. הוא שולח סרטיפיקטים לפאניה ולהורים ומפציר בהם לעלות לפני שיהיה מאוחר. פאניה, למרות שאינה מתלהבת מהעלייה לארץ, מגיעה עם ההורים לחיפה. שם הם מתאחדים עם אחיה ישראל. בארץ פאניה מתחתנת אך לאחר הלידה, קורים דברים ופאניה נאלצת למסור את בתה האהובה. היא מציגה עצמה כדודתה. האחות של האם שמתה. איך זה להרגיש שיש לך סוד. סוד גדול מהחיים? איך לחיות עם ההסתרה? איך לראות את בתך הקטנה ולא לספר לה שאת האימא ולא הדודה? איך זה משפיע על החיים של כולם? של פאניה, של המשפחה החדשה שבנתה ואינה יודעת על הבת. על הבת הסודית שחושבת כל הזמן ושאמה נפטרה מזמן ופאניה זו הדודה, אחות האם. הסוד מכביד מאד על פאניה, כמה הייתה רוצה לספר... פאניה חיה עם משפחתה החדשה ביבנאל ונולדים לה שני בנים אך מחשבותיה נמצאות עם הבת הסודית. המרחק חיפה יבנאל מקשה מאד להיפגש. כל הדברים שלא נאמרים נמצאים איתה כל הזמן. פאניה אישה אמיצה וחזקה ולמרות כל הכאב והקשיים הולכת קדימה. מקימה בית ומשפחה, ומנסה להביא אור לבעלה שאוהב אותה מאד ולשני בניה. היא מחליטה למרות החששות והפחד, לספר לבת את האמת. היא עוזרת אומץ וכשהבת מגיעה לגיל 18 היא מספרת לה. איך תגיב הבת? האם הקשר ישמר? מתי תספר למשפחה שלה את האמת? "...חשבתי שאם רק הייתי מספרת לו אז בחיפה על הילדה שלי, הוא לא היה נבהל. לראשונה בחיי הסוד הגדול שלי נראה לי מיותר." הספר סוחף ומרתק. והכתיבה רגישה ועדינה. ממליצה !!! הסיפור מבוסס על סיפור אמיתי. פאניה הייתה הסבתא של הסופרת שנפטרה לפני כ- 80 שנה. היות ולא היה הרבה מידע עליה. בחרה הסופרת לכתוב רומן בהשראת סבתה. סקירה: עינת כהן לדרר

מבוקש הוא הספר ה־17 בסדרת ג׳ק ריצ׳ר, אך ניתן בהחלט לקרוא אותו כספר העומד בפני עצמו, ללא צורך להכיר את הספרים הקודמים. העלילה מתחילה כאשר ג’ק ריצ’ר עולה לטרמפ עם שלושה זרים, ומה שנראה תחילה כמפגש מקרי מתפתח במהירות למצב מסוכן ומורכב. ככל שהנסיעה מתקדמת, ריצ’ר מבין שהאנשים שסביבו אינם מי שהם טוענים להיות, והוא נשאב לפרשה מלאה בסודות, איומים ומרדף מתמשך שבו כל החלטה עלולה להיות גורלית. הכתיבה של לי צ’יילד מצוינת וסוחפת כרגיל. הוא מצליח לבנות מתח כבר מהעמודים הראשונים, והקצב המהיר גורם לרצות להמשיך לקרוא ללא הפסקה. עם זאת, הרגשתי שהעלילה דומה מאוד לספרים הקודמים בסדרה. מי שקרא כמה מספרי ג’ק ריצ’ר יזהה את הנוסחה המוכרת, ולעיתים היה נדמה שהסיפור חוזר על דפוסים שכבר הופיעו בעבר. גם הפעם הצלחתי לצפות את כל ההתפתחויות, כך שמבחינתי העלילה הייתה צפויה. למרות זאת, זה לא פגע בהנאה שלי מהספר. הכתיבה המעולה, הקצב המצוין והדרך שבה לי צ’יילד בונה את המתח הפכו את הקריאה למהנה מאוד, גם בלי הפתעות גדולות. מבחינתי, למרות שמדובר בעלילה שמרגישה מוכרת וצפויה, מבוקש הוא עדיין מותחן מצוין. הכתיבה הסוחפת והאווירה המותחת הופכות אותו לחוויית קריאה מהנה מאוד, גם עבור מי שמכיר את סדרת ג’ק ריצ’ר וגם עבור מי שקורא אותה לראשונה.

על הספרקארל בן ה-27 לא ציפה שעולמו יחרב עליו באישון ליל, פשוטו כמשמעו. אבל לפני שנקדים את המאוחר, כמה פרטים יבשים על מה שקרה לפני: הוא בדיוק גילה באינסטגרם שבת הזוג שלו בוגדת בו, החתולה המפונקת והמרגיזה בעלת השם הארוך מדי (אם כי הנסיכה דונאט בהחלט מספיק, תודה רבה) החליטה להתעלל בו ולצאת מהחלון להרפתקה לילית, ובאופן כללי המצב נראה קצת..עגום. קארל, שיורד להביא את החתולה, נחרד לגלות שבעודו בחוץ כמעט עירום, כל מבנה על כדור הארץ הושטח והכוכב הולאם על ידי חייזרים - שגם מעניקים אפשרות לשורדים להשתתף בשעשועון אכזרי בו הם יאלצו להילחם כדי להישאר בחיים. קארל ההמום בטוח שבכלל מדובר במתיחה אבל מהר מאוד הוא מבין שאכן, המשחק זו האפשרות הטובה ביותר. וכך, אנחנו עוקבים אחרי קארל והנסיכה דונאט בעודם מנווטים מבוך מפלצתי וביזארי, כשהיקום כולו צופה בהם. מה חשבתי במהלך הקריאהובכן, אני חושב שהכי טוב יהיה להתחיל בלסכם שזוחל המבוך קארל הוא כנראה הספר הכי מטורלל שקראתי השנה. ובגדול זה די טוב, במיוחד כשמדובר במשהו שונה שלא רואים פה בדרך כלל (או בכלל) וכשהוא מציג את הקונספט שלו עם קצב מהיר למדי. קודם כל מילה על הז'אנר - זוחל המבוך קארל מוגדר כמד"ב אבל גם ובעיקר כ-LitRPG. בעצם מעבר לעובדה שכל הסטאפ של הספר מבוסס על מדע בדיוני/פנטסטי, האלמנט המוביל שבו הוא שקארל ושאר הזוחלים במבוך מתנהגים כמו דמויות משחקי מחשב, או יותר נכון לומר כמו דמויות ממשחקי מבוכים ודרקונים. זאת אומרת שהקונספט הבסיסי הוא מערכת כוח שמתגמלת על התקדמות במשחק. אישית אני מכיר את הסגנון ממשחקי מחשב כמובן וגם מתכנים נוספים. אם תרצו דוגמאות שקצת מזכירות את הסגנון - רק מבחינת מערכת ההתקדמות, אני יכול לחשוב על סולו לבלינג (Solo leveling) או אומנות החרב אונליין (Sword art online), אמנם מדובר בז'אנרים שונים אבל גם שם תוכלו למצוא דמויות שמתפתחות/כבולות לאיזושהי מערכת דיגיטלית שמדמה מערכת כוח של D&D. ואחרי ההקדמה הנחוצה, אני אספר שנהניתי ממש להיכנס לעולם שכולו מתמקד בלהעביר את החוויה של התפתחות דמות במשחק, גם אם אכזרי. ומצד שני אני תוהה מה תהיה החוויה של קוראים שלא מכירים את הקונספט שהרחבתי עליו בהקדמה, אני כן חושב שהוא יכול להתאים לכולם בצורה כזו או אחרת, אבל בעיקר סקרן לשמוע חוויות של היכרות עם מערכת כוח בסגנון הזה. אחד הדברים הבולטים וגם הבועטים בספר זה ההומור, הוא ציני, יבש, אפילו קצת שחור. מה שדי נחוץ כי הספר כאמור לא מייפה את המציאות האכזרית שבה השחקנים נמצאים. אבל בכנות, אני אף פעם לא אגיד לא לקטעים שהצחיקו אותי או לפחות גרמו לי לגחך בקול. מצד שני, הוא גם גס עד מאוד, זה נכון באופן כללי לגבי הספר אבל גם בגזרת ההומור תמצאו לא מעט בדיחות מלוכלכות או סתם התייחסות קצת יותר גסה לסיטואציות. העלילה לא מאוד מורכבת אבל מספקת מאוד, בהחלט יש אקספוזיציה משמעותית ועדיין הספר לא נופל למלכודת של להפוך למייגע כשמסבירים מה קורה ולמה. להיפך, יש עוד פרטים שאני ממש אשמח להרחבה עליהם ואני בטוח שיהיו בספרי ההמשך. בגזרת הדמויות לא תמצאו עומק, בעיקר כי הספר כאמור מתמקד באקשן וקצב מהיר. אני לא בטוח האמת שיש בכלל מקום לעומק דמויות בספרים בז'אנר, אם כי אני אגיד בזהירות שאין לי מספיק ניסיון איתו, מעבר לתכנים דומים שיצא לי לצרוך בפורמטים אחרים, לא ממש קראתי ספרים בסגנון (האמת שבימים אלו אני מאזין לספר שדווקא כן בז'אנר והוא אף מוצלח למדי). בגדול אפשר לחשוב על הספר כאפל וקשוח כי בכל זאת סוף העולם, רציחות וניסיון לשרוד - רק שהכל עטוף בצבעוניות מסנוורת והוא הופך למין "ממתק". אני סקרן לקרוא לאן הסדרה מתפתחת מהבחינה הזו אבל ההתרשמות שלי מהספר הנוכחי שהמצב הקיים לא יישאר כך, למרות שעל פניו הטון הקליל יישאר. טריגרים ותכנים רגישים מוות, רצח (גם של ילד בידי הורה), אלימות גרפית, בגידה, קללות ושפה גסה (המון). מיניות - בעיקר בדיחות גסות אבל אזכורים ורמיזות פה ושם לקצת מעבר, אין סצנות מפורשות ממש. לסיכוםאני לגמרי מבין מדוע ולמה הספר המדובר הפך לסנסציה, גם אני נשאבתי אליו וסיימתי עם רצון לעוד. הוא חלק מסדרה ארוכה - כרגע שמונה ספרים ומתוכננים עוד שניים. אז בשורה התחתונה אני אסכם שהוא שונה ובועט, ממליץ לכל מי שמוכן להתנסות בספרות קצת פחות מסורתית ולכל מי שאוהב את עולמות משחקי התפקידים, אבל גם לאלו שאוהבים ספרים קצביים וקולחים. 472 עמודים | תרגום: דליה עבר הדני | יוני 2026 תודה שקראתם:)

טרילוגיית הרואה - יובל אטיאס הרואה, שם הטוטם, השינוי האחרון עורכת - מיה יסעור כנרת זמורה דביר, 2023, 2024, 2026 איור העטיפות - יניב שמעוני עיצוב העטיפות - אמרי זרטל הספרים התקבלו לסקירה ~~~ סקירה בלי ספוילרים! 😊 טרילוגיית הרואה יכולה לקבל את כתר מלכת ספרי ה-YA בישראל. יש בה את כל המרכיבים הנדרשים - נערה בת 17 המגלה סוד משפחתי שישנה את חייה, נבואה מסתורית ומשולש אהבה. בספר הראשון תרז בת השבע עשרה חייה את חייה בארצות הברית עם אמה, לאחר שאביה נטש אותן. היא חולמת לנצח בתחרות איגרוף ולהתחיל ללמוד בקולג', אבל כשאביה מת במפתיע היא מגיעה לישראל ונשאבת לעולם נסתר שהיא מעולם לא שמעה עליו - ומסתבר שיש לה תפקיד חשוב בו. לאחר שהספר הראשון מסתיים בקטע דרמטי, מותח ומלחיץ, הפתרון מגיע לשמחתי מוקדם יחסית בספר השני ואז נגלה לנו טפח נוסף מהעולם הנסתר. הספר מצליח לשמור על עניין ומתח, וגם הוא מסתיים בקטע דרמטי, מותח ומלחיץ. העולם הנסתר מתברר כמורכב יותר ממה שתרז חשבה. הספר השלישי מתחיל קודר יותר משאר הספרים, ומעלה פחדים ורגשות קשים שכולנו חווינו מאז השבעה באוקטובר. אבל הוא גם מצליח לעשות את זה בצורה רחוקה מספיק מהעולם המציאותי שלנו, כמו שספרי פנטזיה מוצלחים יודעים לעשות. הספר הצליח לשמחתי להפתיע אותי עם עוד גילויים חדשים על העולם הנסתר שתרז גילתה. הרגשתי שחוויית הקריאה השתבחה מספר לספר. כמה לא מובן מאליו. שלושת הספרים דרמטיים ומותחים, ובעוד הספר הראשון הרגיש לי כמציית בצורה הדוקה לתבנית של ספרי פנטזיה לנוער בוגר - ההמשכים התרחקו מהתבניות וזה רק שיפר אותם לדעתי. הרומנטיקה כתובה היטב, בצורה אמינה ועדינה, מתאימה בדיוק לספר נוער בוגר. לשמחתי לא היו דגלים אדומים בתחום הזה, למרות שקצת הפריע לי שהתערבו לתרז כל הזמן במה היא אוכלת - אבל זה לא גלש מגבולות האיכפתיות לקו המסוכן של מישטור גופני. גם משולש האהבה, הטרופ השכיח כל כך בז'אנר, קיבל תפנית משמחת בסוף הטרילוגיה. אהבתי מאוד את הביצוע ואת הפתרון! מומלץ לנוער בוגר ולאוהבות/י פנטזיה אורבנית ישראלית כתובה היטב, דרמטית, מותחת ומלאה בטוויסטים ותגליות. ועכשיו לכבוד שבוע הספר אפשר לקבל במפגשים עם הסופרת מכתבי בונוס משני הצדדים של משולש האהבה, כיף!

חמישה שורדים - הולי ג'קסון תרגום - יואב אבני כנרת זמורה דביר, 2026 הספר התקבל לסקירה ~~~ שישה חברים נתקעים בקרוואן באמצע שום מקום, בדרכם לחגוג את חופשת האביב: 1. רֶד, בת שמונה עשרה, אומרים עליה שיש לה פוטנציאל אבל היא לא מממשת אותו 2. מאדי, החברה הכי טובה של רד, הן מכירות זו את זו מאז שנולדו, וגם האימהות שלהן היו החברות הכי טובות 3. אוליבר, אחיה הגדול של מאדי, סטודנט למשפטים 4. ריינה, בת הזוג של אוליבר, סטודנטית לרפואה 5. סיימון, חבר ילדות של רד ושל מאדי 6. ארתור, חבר של סיימון מקבוצת הכדורסל חמישה מהם ישרדו את הנסיעה. מחוץ לקרוואן מסתתר צלף. בהתחלה הוא יורה כדי למנוע מהם לברוח. אבל בהמשך הוא מתכוון לגלות את הסוד הגדול שאחד מהם מסתיר - והוא מוכן להרוג בשביל לגלות אותו. הספר הזה הוא כמו סרט אימה לנוער - מקום סגור, איום מבחוץ, סוד של אחד המשתתפים - אבל היופי והעומק בספר נמצאים באופי המעניין של הדמויות וביחסים האמינים ביניהם. הולי ג'קסון מצליחה לכתוב דמויות של נערות ונערים אמיתיות כל כך, שמתחשק לי לשבת איתם לשיחה ולהסביר להם שהכל יהיה בסדר, תקופת ההתבגרות תעבור והם יעברו אותה ויהיו חזקים וחכמים יותר. רד בסך רוצה לחגוג את החופשה עם החברים שלה. אבל עוד לפני שהם נתקעים עם הקרוואן, משהו לא בסדר. היא שוכחת שאלות שרצתה לשאול, יש לה תחושה מוזרה בבטן, היא מרגישה אשמה. רד היא גיבורה מכמירת לב, מסתורית ומעניינת. ככל שהלילה מתארך אנחנו מבינים שיש בתוך הקרוואן יותר מסוד אחד, ומתחת לפני השטח מסתתרים לא רק הסודות, אלא גם האופי האמיתי של החברים עולה אל פני השטח. "רד הסיטה את מבטה, והתמקדה במקום זה במכוניות בנתיב הסמוך, תחתיה. משהו לא היה בסדר: מלמעלה, מהחלון שלה, נראו המכוניות קטנות מידי, אבל היא עצמה לא הרגישה גדולה יותר. היא עקבה אחר מכונית כחולה שהאיצה כדי לעקוף, ועזרה לה במבט שדחף את הרכב קדימה. בבקשה, חבר - הנה, עקפת את קופסת הפח הדוהרת בכביש המהיר, על כל תשעה וחצי המטרים שלה." עורכת התרגום: שירי צוק | גרפיקה ועימוד: אורית רובינשטיין

ועיניך רואות וכלות מאת נירית אליוביץ את הספר קיבלתי לסקירה מהסופרת יחד עם חוברת מתכונים שסבתא פאניה אוהבת וסימניה בעיצוב תואם, יפהפה וכחול. אני לא מקבלת כל ספר לסקירה, בעיקר כי אני חשדניסטית וגם כי אין לי יותר מדי זמן בעונת הועדות במחלקה בה אני עובדת. עם זאת, רומן היסטורי המבוסס על סיפור חייה של סבתא?! מאז שכתבתי את ״ספרי תמה תמימה״ שלי על הסבים שלי קראתי בשקיקה עוד רבות וטובות כמו ״בת עיראק״ של רויטל שירי הורוביץ, ״אישה מרוקאית אחת״ של ימית ארמבריסטר ו״התמונות שעל הקיר״ של ציונית פתאל קופרווסר, בקיצור – רומן היסטורי על סבתא? ברור שאני רוצה לקרוא. בנוסף לאהבה שלי לסוגה והחיבור הרגשי שיש לי לנושא, לפאניה הגיבורה יש סוד. סוד מאכל וקשה שנחשף עבור הקוראים כבר בפרק הראשון (ובתקציר האחורי של הספר, אז זה לא קלקלן!) והוא צפנת, בתה האהובה שנמסרה לסביה ומלבד אנשים ספורים אף אחד לא יודע על קיומה. איך היא מסרה אותה? למה? איך היא מתמודדת? איך זה השפיע על חייה? הצורך להבין את הבחירות שלה היווה כבר עילה נוספת ומרכזית לבחירה בקריאת הספר. ״ועיניך רואות וכלות״ של אליוביץ הוא רומן הביכורים של המחברת ואינו ניכר ככזה. הוא חכם, יפה ועשיר מאוד. הדמויות השונות מפותחות היטב, סיפור הרקע, הפסיכולוגיה – הכול נעשה בצורה מעמיקה ועדינה כראוי לבת משפחה הכותבת על משפחתה, אבל בלי הנחות, בלי צנזורים ועם הרבה מאוד כאב. אליוביץ מצליחה לשמור על האיזון בין סיפור משפחתי לרומן היסטורי ממשי שלא בהכרח היה חייב להיות כתוב על משפחתה. זו משימה לא פשוטה והיא עומדת בה היטב. הספר מחולק לחמישה פרקים באופן כרונולוגי אך גם מותאם לפרקים בחייה של פאניה (החיים בבלארוס, הקליטה בחיפה וסיפור אהבה, אסונות והסוד הנורא, החיים החדשים ביבנאל וההתמודדות עם הסודות והחלק הסוגר ואוסף). פאניה היא בת הזקונים במשפחה ברוכת ילדים ו״וברוכות״ אסונות. הם גרים ברצ׳יטסה בבלארוס בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה. פאניה נולדת כבר לתוך אובדן של אח אחד וחווה עם משפחתה אובדן של אח אחר. היא גדלה עם אמא עצובה מאוד שכבר לא מתפקדת כפי שתפקדה בעבר. אביה, סופר הסת״ם, נותן לה קצת יותר תשומת לב ורואה את חוכמתה ואף מסכים לשלוח אותה לגימנסיה. שאלות על שירות בצבא הצאר מול ציונות ומקומה של האישה מעסיקות את המשפחה בכלל ואת פאניה בפרט. הפרעות בבלארוס, הסיכון ומהלכים עלילתיים מרתקים מובילים את פאניה והוריה לעלות לפלשתינה בערב מלחמת העולם הראשונה. הקליטה בארץ, פערי התרבות והצורך להתפרנס משתלבים עם הדאגה למשפחה שנותרה מאחור. פאניה היא המטפלת העיקרית בהוריה וצריכה לשמש להם משען, אבל כשהנורא מכל קורה, הם אינם מסוגלים להעניק לה את הגב לו היא זקוקה. אני חושבת שהשאלה הנשאלת כבר בהתחלה ״איך אישה יכולה ״לוותר״ על הבת שלה?״ מקבלת מענה מקיף, מפורט ורגיש. המחיר שהיא משלמת על כך בלתי נסבל ומלווה אותה לאורך כל חייה. עם זאת מהלך עלילתי מקסים ונפלא ממש (!) הקשור ביחסיה של פאניה עם בעלה השני, מוביל מחד לאהבה גדולה ורווחה ומצד שני לידיעה שהכול היה יכול להיות אחרת. המסר שסודות מאכלים את האדם ואת הסביבה שלו הוא מסר שאני אוהבת והוא מרכזי בספרי השני, ״הכול אודות סופי.״ אני מאמינה כי על סודות משפחתיים תקום ותיפול משפחה. למרות שאנחנו מבינים לחלוטין את המניעים והפעולות של הדמויות בגלל הטיפול המצוין של המחברת, אנחנו מתייסרים יחד עם פאניה לאורך כל הספר ומבכים איתה את האימהות החסרה. זהו ספר לא פשוט ועיסוק לא פשוט של נכדה בסיפור חייה של סבתה. אני מורידה את כיסוי הראש שלי בפני המחברת – הנכדה, על עבודה מופלאה, מרגשת ועצובה כל כך. אני רוצה גם לציין את העושר התרבותי המתבטא במאכלים, תיאורים היסטוריים מדויקים הכוללים שימוש בכלים תקופתיים ומראים על מחקר טוב וידע על התקופה המדוברת (כולל הסרט בראיונע!). אומר כי לפעמים חשתי כי זה היה מאולץ מדי כמו למשל הציטוט והשיח על רחל המשוררת או על חוות הפועלות (המרתקות בפני עצמן) שם הופיעו כחלק משיח אבל לא כמקדמי עלילה. אהבתי מאוד את החיבור לעולם התנ״ך. אביה של פאניה נהג להקריא לה מתוכו ואלו היו הסיפורים מהם שאבה את ערכיה והכרותה עם העולם. אליוביץ משתמשת בסיפורי התנ״ך לא רק כתוכן אלא כמשל וכתוסף משמעות. הם שם בראשי הפרקים, בשיחות, בהצהרות האהבה ובבחירת השמות של הדמויות. הן מעין אזימוט לחיים עצמם, דרך להתבונן בהם, להשוות ולדון. לסיכום, אליוביץ עשתה עבודה נפלאה בכתיבת רומן הביכורים שלה, הוא רחב יריעה, משמעותי ומלא רגש. הוא היסטורי ועכשווי, הוא פמיניסטי וביקורתי אבל גם מבין וחומל, הוא מייצג בכבוד ובאהבה אישה אחת, פאניה, ואת המסע של חייה.

סיימתי לקרא את הספר המרגש 'ועיניך רואות וכלות' קראתי אותו לאט, במנות קטנות, לא רציתי שייגמר מהר...כאבתי, בכיתי, התרגשתי ושמחתי עם פאניה, על כל הטוב וגם הפחות טוב. לא ניכר בכלל שזהו ספר ביכורים אלא ספר שנכתב על ידי סופרת ותיקה. קשה לדעת מה אמת ומה דימיון וזה לא כל כך משנה כי פאניה היא דמות כובשת לאורך כל הספר. הרבה תובנות לקחתי מהספר הזה במיוחד על המחיר שמשלמים על סודות...

Moby-Dick is a classic adventure story about Captain Ahab’s obsessive hunt for the white whale. It is deep, symbolic, and powerful, though sometimes slow because of its detailed whaling chapters. Overall, it is a challenging but unforgettable book about obsession, revenge, and human pride.

'שירת סרטני הנהר' הוא ספר על חייה של קאיה, 'ילדת הביצות'. בת להורה אלכוהוליסט־מתעלל ואם מוכה שנוטשת את המשפחה לקראת גיל שבע של קאיה. המשפחה בת שבע נפשות וחיה בצריף מבודד על ביצת החוף. לאחר עזיבת האם גם האחים הגדולים עוזבים את הצריף לאט־לאט ולבסוף גם האב, וקאיה נשארת לבדה לחיות בצריף הרעוע. הספר כולו עטוף בתיאורי בדידותה של קאיה בשנות התבגרותה ובדרכה לשרוד על ביצת החוף. תיאורי הבדידות מלוּוים בהתבוננות של קאיה על האנשים המעטים שיוצא לה לפגוש ועל תשוקתה האין־סופית לשיח איתם ולמגע אנושי. וכך היא נופלת גם לזרועותיו של צ'ייס, הדוש המקומי שמבטיח לה חתונה כדי להשכיב אותה ורץ להתחתן עם אחרת. בד בבד עם סיפורי ההתבגרות והאהבה של קאיה, ישנו גם סיפור בלש, וכשסיפור הבלש מסתיים בכליאתה של קאיה, החשודה היחידה, כבר בגיל 24 שלה, מתחילה סאגה משפטית. קאיה יוצאת זכאית, כמובן, ואז חיה באושר ועושר – בפירוט של רשימת מכולת של כל ההישגים והגשמת הפנטזיות של ילדה ענייה ונטושה – עד עצם היום ההוא שבו שבקה חיים בטבע כשטוב לה ושבֵע. ואז מגיע עוד טוויסט שאם לא הייתי רואה את הסרט לפני כמה שנים, לצערי, אולי הוא היה הדבר היחיד שהייתי מצליחה לאהוב בספר. הספר כתוב בגוף שלישי במעבר בין דמויות ללא סדר רעיוני, ולפי הצורך של הכותבת שיראו את קאיה מכל צד אפשרי וכדי להביע עוד פן של הסיפור, מעין 'עוד עומק רגשי לעלילה', אבל בפועל ממעברים אלו נוצרים חורים בקשר הרגשי לקאיה עצמה. כמו כן, הכתיבה ילדית מאוד ומאכילה רגשות בכפית. בתחילה הנחתי שמדובר בשנותיה הצעירות מאוד של קאיה ולכן נכתב כך, כדי להתאים לגיל הדמות – אף שסיפור הבלש גם הוא כתוב באותה דרך – אך גם כשקאיה התבגרה והפכה לאישה צעירה ומצליחה, עדיין המספר הכל־יודע מדבר עליה בצורה ילדית ומפרט את רגשותיה ופעולותיה ברשימות. נראה שהסופרת לא החליטה אם לכתוב סיפור אגדה, סיפור חיים, רומנטיקה, בלש, דרמה משפטית או מניפסט נגד הדרה חברתית, אז החליטה לדחוס הכול בספר אחד של פחות מ־400 עמודים. מפני שנתקלתי בטעויות תרגום רבות תהיתי על הכתיבה בספר המקור, תהיתי אם בגלל התרגום נוצרה שפת האגדות (ואז הוא הלך ואז היא עשתה, ואז קרה כך והיא בכתה, ואז קרה כך והיא צחקה), או שדווקא בזה התרגום נאמן למקור – כי הבנתי שכנראה הסופרת כתבה בדיאלקט דרומי כדי להתאים את שפת הספר לאזור שבו מתרחש הסיפור, עם טעויות דיבור של WhiteTrush – וזה אכן מועבר מעולה בכינויים שקאיה נותנת לאנשים, ובציטוטים, אבל לא בחלקי הסיפֵר, שבהם יש משפטים מבולגנים, חסרים וללא קישוריות. וכשהגיע הסוף הטרחני, הארוך מדי וחסר הפרופורציה של הגשמת הפנטזיות, הבנתי שאין כאן עניין של העברה כושלת בתרגום, כי כנראה שבניסיון להכניס חיים שלמים של דמות לספר אחד הדרך היא לכתוב אותו בשפת אגדה. היה חלק באמצע, כשהתגשמות הפנטזיות לא הצפינה על אל, ומשהו כן התחיל להסתדר בחייה של קאיה, וגם כשהחיים סתרו לה שוב, שכן נהניתי ממנו. אך אז סיפורה של קאיה התאחד עם סיפור הבלש והפך לדרמה משפטית ושוב איבדתי עניין. הדיוק היחיד שחוויתי בספר הזה הוא דווקא הדיוק הפסיכולוגי בדמותה של קאיה. קאיה היא דמות שהוכתה מיום שהייתה תינוקת, שראתה את אמהּ ואחיה מוכים ואז ננטשה שוב ושוב ושוב ונשארה לבדה כבר בגיל שבע כדי לשרוד איכשהו. ודפוסי ההתנהגות והחשיבה שלה מתואמים היטב לחוויות החיים האלה, לדוגמה: בדפוסי החשיבה אפשר לראות את הלימוד מהטבע והלקחים שהיא קיבלה אל עצמה בפינצטה ממילותיה של אמהּ ומצְפייה בטבע – על הגחליליות ועל התנהגות הזכר המרעיש. ובדפוסי ההתנהגות אפשר לראות התשוקה שלה לדבר עם מישהו, גם אם הוא אביה האלים או נער שהיא ידעה שטוב לא יבוא ממנו, העיקר לקבל מעט מגע אנושי. רק שהייתי שמחה לחוות את כל זה עם הדמות ולא להשקיף על הדמות מכל מני צדדים הזויים בלי להתחבר אליה רגשית כלל. בגדול, לא ממליצה:)

עלילת הספר מתרחשת בימיה של האימפריה הפורטוגזית שהגיעה לשיאה במאה ה 16 שעה שכבשה את הים לצד שטחים חדשים ששימשו אותה, בין היתר, למסחר. התגליות, ההשתלטות על הנתיבים הימיים והמסחר - הפכו את פורטוגל באותה מאה (16) למעצמה כלכלית עולמית. לאונור - הגיבורה, בתם של אנטוניו ומריה (או בשמם המקורי והיהודי - אברהם ומרים) שהינם רוקחים בעלי בית מרקחת ("של התקווה") בליסבון שהיה כפוף לתקני הכנסייה המחמירים, וזאת לצד פיתוח פעילות מחתרתית בתחום הרוקחות שכונתה "האחווה" עליה נמנו בעיקר אנשי הקהילה היהודית באותה תקופה אשר נגזר עליהם להתנצר בכפייה ("הנוצרים החדשים"). הסיפור מתחיל במסעו של האב להודו ביום מרגש עבורי [9 למרץ.. אמנם בשנת 1500 אבל עדיין (סוג של) יום הולדתי 😉] ביחד עם הצי המלכותי במטרה לגלות עולמות חדשים ביבשות רחוקות. האב לא חזר לליסבון, וארמון המלוכה הודיע רשמית כי הוא מת עקב מחלה.. הידיעה הביאה להידרדרות מהירה במצבה הרפואי של האם עד שמצאה את מותה באחת המחלות השכיחות של אותה תקופה, והכל בזמן שלאונור מצליחה להוציא ידיעת זהב שהאב בכלל ("סוג של") כלוא באיזה מנזר (ביבשת רחוקה) עקב מלחמות פנימיות בין יורשי המלוכה. את התקופה המאתגרת עוברת לאונור ביחד עם תומאש (לימים ארוסה) עד שגמרה בדעתה לצאת למסע רחוק כדי להשיב אליה את אביה ביחד עם חמה לעתיד שסייע לה במשימה. המסע אל הים (ע"ע שם הספר) מעביר את הקורא בשהייה (מדומה) על הסיפון בין כל הסערות, הקשיים, החולי, העצב והכל לצד התקווה והאמונה שאוחזת במלחים ואנשי המקצוע השונים שנשלחו אל הים שלא לומר - אל הלא נודע. סופו של המסע (הטוב) מלמד כמה הנחישות, האמונה והאהבה יכולים לשרוד תקופות אפלות בחייו של אדם בכלל, ואת הרדיפה אחר יהודים בפורטוגל במאה ה 16 בפרט. מילה על הסופרת – תמיד היתה לי חיבה לסופרים ישראלים צעירים בטח ובטח שעה שעסקינן בספר הביכורים שלהם. נראה שהספר משלב בין אהבתה לכתיבה לבין אהבתה לפורטוגל ובעיקר לקשר ההיסטורי היהודי, כך שמקבלים פה גם רומן לצד סקירה היסטורית (במבט על) על היהדות בפורטוגל במאה ה 16. אין לי היכרות מוקדמת עם הסופרת. יישר כוח.

בסוף השבוע סיימתי לקרוא (בשקיקה) את ספרה הנהדר של נירית אליוביץ. הספר הנהדר הזה הוא על גיבורה מיוחדת עם סיפור משפחתי, יהודי, ציוני ובעיקר מאוד-מאוד אנושי. זוהי לא ביוגרפיה אבל הסיפור מבוסס על החיים של סבתה של נירית, שאותה לא הכירה. כתיבה נהדרת וצלילה אל נבכי הנפש העדינה והמיוסרת של פאניה הגיבורה. יצירת ביכורים נהדרת, סיפור כתוב ומסופר היטב. ספר שטוב שיצא לאור. לא רציתי שהקריאה תסתיים. ממליץ בחום.

סיימתי לקרוא ולא רציתי שייגמר. הספר הוא רומן תקופתי שמתחיל בבלארוס של לפני מאה שנה ונמשך בישראל של ראשית ההתיישבות. גיבורת הספר עולה ארצה ומיד לאחר הלידה נאלצת למסור את ביתה האהובה ולשמור על דבר קיומה בסוד. הספר עוסק בסודות והשפעתם ההרסנית על מסלול החיים ועל מערכות היחסים המשמעותיות של הגיבורה. יש בסיפור רגעי כאב ואובדן משולבים ברגעי אהבה,חמלה וצמיחה למרות הכל. האופן שבו הדמויות, המקומות והתקופות מקבלים חיים פשוט מרשים. צבעים, טעמים, ריחות, מאכלים, מחשבות, תכונות אופי, המולה, רחש- הכול חי ומוחשי. פרטי פרטים שמצטרפים למלאכת מחשבת. הבחירה בגוף ראשון מבריקה בעיניי. היא יוצרת תחושת אותנטיות חזקה ואמפתיה עמוקה לפאניה. מורגש שיש כאן מחקר מרתק ועולם שנבנה בקפידה רבה. לאורך הקריאה שוב ושוב חשבתי כמה בקלות אפשר לדמיין את הספר הזה גם כסדרת טלוויזיה. ממליצה בחום לאוהבי סיפורים משפחתיים, דמויות עשירות ורומנים היסטוריים. מהספרים שמצליחים לקחת אותך ממש פנימה אל תוך העולם שלהם